איך משחקים שולה המוקשים: שבע תבניות, ולמה כאן אף פעם לא מנחשים

כמעט כל מדריך לשולה מוקשים נגמר ב«ואז מנחשים». כאן לא: לפני שאתם רואים לוח, פותר לוגי עצמאי מפנה אותו במלואו בעזרת הסקה בלבד. אז אם נתקעתם, הסקה קיימת — וכמעט תמיד היא אחת התבניות שלמטה, במקום שהפסקתם להסתכל בו.

שחקו בשולה מוקשים בחינם

1. חסרו את הדגלים שכבר הנחתם

   מספר סופר מוקשים, לא משבצות סגורות. 3 שכבר נוגע בשני דגלים הוא למעשה 1 עבור שאר שכניו. קראו כל מספר כ«כמה נשארו», וחלק גדול מהלוח מתפשט מיד.

2. אם המספר שווה למספר המשבצות הסגורות, כולן מוקשים

   2 שנוגע בדיוק בשתי משבצות סגורות אינו יכול לבחור היכן מוקשיו. סמנו את שתיהן. זו ההסקה הנפוצה ביותר על הלוח, וזו שכולם מדלגים עליה כשממהרים.

3. אם הדגלים שווים למספר, השאר בטוח

   תמונת הראי של הכלל הקודם, וזה שבאמת פותח שטח. כשמספר מסופק, כל שאר שכניו נקיים — פתחו את כולם בלי היסוס.

4. 1-2-1 לאורך קיר: מוקש, בטוח, מוקש

   שלושה מספרים הנקראים 1-2-1 בקו ישר, עם משבצות סגורות בצד אחד, נפתרים לגמרי. מתחת ל-1 יש מוקשים ומתחת ל-2 קרקע בטוחה. זה עובד כי ה-2 כבר מסופק על ידי שכניו.

5. 1-2-2-1 לאורך קיר: בטוח, מוקש, מוקש, בטוח

   אותו רעיון, צעד אחד ארוך יותר. מתחת ל-1-2-2-1 שתי המשבצות האמצעיות הן מוקשים ושתי החיצוניות נקיות. לימוד שתי הצורות האלה מסלק כמעט את כל ההיסוס באמצע המשחק.

6. חסרו מספר משכנו

   כששני מספרים חולקים משבצות סגורות, השוו ביניהם. אם 2 ו-1 חופפים וה-2 נוגע בדיוק במשבצת אחת שה-1 אינו נוגע בה, אותה משבצת היא מוקש. זו הטכניקה שפורצת עמדות שהכללים הפשוטים אינם מצליחים בהן.

7. בסוף השתמשו במונה המוקשים

   המונה הוא רמז, לא קישוט. בשלב מאוחר בלוח מספר המוקשים שנותרו כופה לא פעם סידור שהמספרים המקומיים לבדם אינם קובעים — במיוחד כששני אזורים מועמדים בלבד נותרו.

מכיוון שהלוחות האלה מאומתים כנטולי ניחוש, להיתקע פירושו שההסקה נמצאת אי-שם על הלוח. עברו שוב על כל החזית במקום ללחוץ בתקווה — התשובה שם.

שחקו בשולה מוקשים בחינם